ביאור שטיינזלץ על גיטין ל״ג

1 פלוני ופלוני הדיינין שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו כל זמן שארצה". וכיון שהזכיר רק "פלוני ופלוני הדיינים" משמע ששניים הם, ובכל זאת הם קרויים דיינים.

2 ורב ששת טוען כנגד זה: אטו וכי התנא כי רוכלא ליחשיב וליזיל כרוכל ימנה וילך את כל הפרטים? ומה שאמר "פלוני ופלוני", משום שרצה להגיד שיש להזכיר את שמות כל הדיינים, אבל לא התכוון להשמיע בכך את מניינם של הדיינים.

3 אמר רב נחמן: מנא אמינא לה מניין אומר אני אותה ששניים אף הם קרויים בית דין? דתנן שכן שנינו במשנה לענין פרוזבול: הדיינים חותמין בשטר הפרוזבול למטה, או העדים. מאי לאו האם לא נוכל לדייק בלשון המשנה ולומר: דיינים דומיא בדומה לעדים, מה עדים שנים — אף דיינים נמי גם כן שנים? ורב ששת טוען לעומת זאת: מידי איריא וכי שייכים הדברים? הא כדאיתא, והא כדאיתא זה כפי שהוא, וזה כפי שהוא, שדיינים הם שלושה דווקא, ועדים שניים.

4 לגופו של דבר שואלים: למה ליה למיתנא לו לתנא במשנה לשנות גם דיינים, ולמה ליה למיתנא לו לשנות גם עדים? ומשיבים: הא קא משמע לן דבר זה השמיע לנו שלא שנא שונה אם כתוב הפרוזבול בלשון דיינים וחתמי וחתומים עליו עדים, ולא שנא שונה אם כתוב בלשון עדים וחתמי וחתומים דיינים, שעיקר הדבר הוא שימסור את הפרוזבול לבית דין, ואין זה משנה באיזה לשון בדיוק נכתב הדבר.

5 א שנינו במשנה שתיקן רבן גמליאל הזקן שלא יבטלו את הגט בבית דין במקום אחר מפני תיקון העולם. ושואלים: מאי מה פירוש "מפני תיקון העולם"? ר' יוחנן אמר: מפני תקנת ממזרים, שהרי ייתכן שיבטל הבעל את הגט והאשה לא תדע זאת, ותינשא לאחר בעודה בעצם נשואה ותלד ילדים ויהיו אלה ממזרים. ריש לקיש אמר: מפני תקנת עגונות, שמא תחשושנה נשים לאחר שקיבלו גט לידן שאולי ביטל הבעל את הגט, ולא תינשאנה על סמך גט זה, ותישארנה עגונות.

6 ומסבירים את השיטות: ר' יוחנן שאמר טעמו מפני תקנת ממזרים, סבר לה סבור הוא כרב נחמן, שאמר שאפשר לבטל אפילו בפני שנים, ובי תרי לית להו קלא ושניים אין להם קול, כלומר, אין זה מתפרסם ברבים, וכיון שכך, היא לא שמעה שומעת ולא ידעה יודעת שביטל את הגט, ואזלה ומינסבא, ואיכא והולכת ומתחתנת, ויש ממזרים מנישואיה אלה.

7 וריש לקיש אמר טעמו מפני תקנת עגונות, סבר לה סבור הוא כרב ששת, שאמר: שמבטלים בפני שלשה, ובי תלתא אית להו קלא ושלושה יש להם קול, ושמעה וידעה ושומעת ויודעת שביטל בעלה את הגט ולא מינסבא ואינה מתחתנת ולכן אין מקום לחשש ממזרים, ואולם תקנת עגונות הוא דאיכא שיש, שלא תישארנה נשים בלי הבעל ובלי גט.

8 ב תנו רבנן שנו חכמים: אף לאחר שתיקן רבן גמליאל הזקן שלא יבטל אדם את הגט שלא בפני השליח או האשה, אם בטלו בכל זאת — הריהו מבוטל, אלו דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו יכול לא לבטלו וגם לא להוסיף על תנאו אם היה בגט תנאי כלשהו, שאם כן, מה כח בית דין יפה מועיל? והלא בית דין של רבן גמליאל תיקן שלא יבטלו!

9 ותוהים: ומי איכא מידי והאם יש דבר דמדאורייתא שמן התורה בטל גיטא הגט, ומשום הנימוק של "מה כח בית דין יפה" שרינן מתירים אנו אשת איש לעלמא לכל? שהרי לפי זה למרות שהגט מצד הדין מבוטל, והיא עדיין אשת איש, מכל מקום אין בית דין מכירים בביטול, ומתירים לה להינשא! ומשיבים: אין כן, כל המקדש אשה — אדעתא דרבנן על דעת חכמים הוא מקדש, ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה והפקיעו חכמים את הקידושין ממנו במקרה זה שביטל את גיטו.

10 אמר ליה לו רבינא לרב אשי: תינח דקדיש בכספא נניח, במקרה שקידש בכסף את אשתו, אפשר לומר שחכמים הפקיעו את הכסף הזה מבעליו, ונמצא שלא היו קידושין מתחילה. אבל אם קדיש קידש בביאה מאי איכא למימר מה יש לומר? והשיב לו רב אשי: שויוה רבנן עשו חכמים את בעילתו בעילת זנות, שהפקיעו מכאן את כוח הקידושין שבדבר, והחשיבו אותה כבעילה של זנות.

11 ג תנו רבנן שנו חכמים: אמר הבעל לעשרה בני אדם: "כתבו גט לאשתי" — יכול לבטל זה חלק מהם שלא בפני זה השאר, שרשאי לומר לחלק מהם אף שלא בפני השאר: "אל תכתבו", אלו דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה, כלומר, בפני כולם יחד.

12 ושואלים: במאי קמיפלגי במה, באיזה עיקרון נחלקו? ומשיבים: בהלכה של עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה קמיפלגי נחלקו, רבי סבר: עדות שבטלה מקצתה

13 לא בטלה כולה, ומשום כך, למרות שביטל הבעל את שליחותם של חלק מהם, אי אזלי הנך אם הולכים אלה, האחרים שלא ביטל בפניהם, כתבי ויהבי וכותבים ונותנים — ליכתבו וליתבו שיכתבו ויתנו, ואין כל חשש בדבר שהרי שליחותם שלהם לא בטלה. וכיון שהגט שיתנו הם יהיה גט כשר אין צורך בתקנה האומרת שאינו רשאי לבטל אלא בפני כולם.

14 ואילו רבן שמעון בן גמליאל סבר: עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, ואם יבטל שליחות מקצתם שלא בנוכחות השאר הנך לא ידעי אלה, האחרים, אינם יודעים שכבר בטלה שליחותם על ידי שבטלה שליחות מקצתם, ואזלי וכתבי ויהבי והם הולכים וכותבים ונותנים את הגט, ונמצאים שרו מתירים אשת איש לעלמא לכל שלא כדין.

15 ואיבעית אימא ואם תרצה אמור באופן אחר את מחלוקתם: דכולי עלמא שלדעת הכל עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה, והכא היינו טעמא וכאן זהו הטעם של רבן שמעון בן גמליאל שאינו יכול לבטל אלא בפני כולם — קסבר סבור הוא: מלתא דמתעבדא באפי דבר שנעשה בפני עשרה — צריכא בי עשרה למישלפה צריך עשרה כדי לעקור, לבטל, אותו, וכיון שציווה על הגט בפני עשרה אינו יכול לבטל בפני מקצתם.

16 איבעיא להו נשאלה להם לחכמים השאלה: אמר להם הבעל "כולכם כתבו גט לאשתי ", שבמקרה זה על כולם להיות חתומים על הגט, מהו הדין לדעת רבן שמעון בן גמליאל? ומסבירים את צדדי השאלה: האם נאמר כי טעמא הטעם של רבן שמעון בן גמליאל כשאמר להם הבעל "כתבו גט" הוא משום דקסבר שהוא סבור: עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ויש לחשוש שהשאר לא ידעו על הביטול, ואולם הני אלה כיון שאמר להו להם במפורש "כולכם כתבו לי ", אם כן, האחרים לא מצו כתבי ויהבי אינם יכולים לכתוב ולתת בעצמם, ומשום כך יכול הבעל לבטל מקצת העדים שלא בפני השאר, ואין לחשוש למכשול.

17 או דלמא טעמא שמא הטעם של רבן שמעון בן גמליאל, משום דקסבר שהוא סבור: כל מלתא דמתעבדא באפי בי עשרה צריכא בי עשרה למישלפה כל דבר שנעשה בפני עשרה צריך עשרה כדי לעקור אותו, והילכך ולכן אפילו אמר "כולכם" נמי גם כן עליו לבטל את הגט בפני כולם?

18 ומציעים: תא שמע בוא ושמע פתרון לדבר ממה ששנינו בתוספתא, אמר לשנים: "תנו גט לאשתי" — יכול לבטל זה שלא בפני זה, אלו דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה. והא והרי שנים דכי שכמו "כולכם" דמו נחשבים הם, שהרי בפחות משניים אין עדות, ואין חשש שיכתוב ויחתום האחד ללא האחר, ופליגי ונחלקו בכך רבי ורבן שמעון בן גמליאל, ומכאן שטעמו של רבן שמעון בן גמליאל משום שאין זה ביטול אם לא נעשה במעמד דומה לזה של המינוי!

19 אמר רב אשי: אי אם היה ברור לנו שמדובר בתוספתא בעדי כתיבה ששניהם צריכים לחתום על הגט — הכי נמי כך גם כן היינו צריכים לפרש ויהיה לנו פתרון לשאלה שנשאלה. ואולם הכא במאי עסקינן כאן במה אנו עוסקים בעדי שליחי הולכה, ובאלה אין צורך דווקא בשניים, אלא אף באחד, ואם כן יש לומר כי החשש הוא שמא יבטל את שליחותם בפני האחד, והאחר לא ידע מכך וימסור את הגט לאשה.

20 ומעירים: הכי נמי מיסתברא כך גם כן מסתבר לפרש, דקתני סיפא ששנה בסופה של אותה ברייתא: אמר לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו — יכול לבטל זה שלא בפני זה. אי אמרת בשלמא נניח אם אתה אומר שמדובר כאן בעדי הולכה — שפיר יפה, אלא אי אמרת אם אומר אתה בעדי כתיבה, מי מצטרפי האם הם יכולים להצטרף אם אמר לזה שלא בפני זה? הא הרי אמר מר החכם: אין עדותן של שני עדים מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד! את הראיה הזו דוחים: דלמא שמא כר' יהושע בן קרחה סבירא ליה סבור הוא ולדעתו אפילו אין רואים שניהם כאחד הרי זו עדות.

21 אמר רב שמואל בר יהודה: שמעית מיניה שמעתי ממנו מר' אבא תרתי שתי הלכות, חדא אחת כרבי, וחדא ואחת כרבן שמעון בן גמליאל, ולא ידענא הי ואין אני יודע איזו כרבי והי ואיזו כרבן שמעון בן גמליאל.

22 אמר רב יוסף: ניחזי אנן נראה אנו לפי המקורות שבידינו למה היתה הכוונה. דכי אתא שכאשר בא רב דימי מארץ ישראל לבבל, אמר: מעשה ועשה רבי כדברי חכמים, אמר לפניו ר' פרטא בנו של ר' אלעזר בן פרטא בן בנו של ר' פרטא הגדול: אם כן, מה כח בית דין יפה? וחזר רבי ועשה כרבן שמעון בן גמליאל.

23 ומדהא ומכיון שזו כרבן שמעון בן גמליאל, שהרי רואים שחזר בו רבי, והלכה כרבן שמעון בן גמליאל בענין "מה כוח בית דין יפה", ולפיכך אם ביטל גט שלא בפני השליח — אינו מבוטל, אם כן, הך זו האחרת בענין האומר לעשרה, מן הסתם נפסקה אף היא כרבי.

24 ומעירים: ואף ר' יאשיה שמן העיר אושא סבר סבור: בהלכה חדא אחת כרבי וחדא ואחת כרבן שמעון בן גמליאל. שאמר רבה בר בר חנה: חמשה סבי זקנים, תלמידי חכמים הוינן קמיה היינו, ישבנו לפני ר' יאשיה שמן העיר אושא, אתא ההוא גברא קמיה בא אדם אחד לפניו ואשקליה גיטא על כורחיה ונתן לו, הכריח אותו לתת גט בעל כרחו, אמר לן לנו ר' יאשיה: זילו אטמורו לכו התחבאו וכתבו לה גט, כדי שלא יוכל לראות אתכם ולבטל את הגט לאחר שנכתב.

25 ואי סלקא דעתך ואם עולה על דעתך כשיטת רבי שאם ביטל הבעל את הגט שלא בפני שליח — מבוטל, כי מיטמרי מאי הוי כאשר מתחבאים מה קורה? הרי עדיין הוא יכול לבטל בפני אחרים! אלא שמע מינה למד מכאן שכרבן שמעון בן גמליאל סבירא ליה סבור הוא.

26 ומוסיפים: ואי סלקא דעתך ואם עולה על דעתך שבאידך ההלכה האחרת באומר לעשרה "כתבו", נמי גם כן הוא סבור כדעת רבן שמעון בן גמליאל, למה להו אטמורי להם להתחבא? ליבדרו איבדורי שיתפזרו ולא ימצא הבעל את כולם יחד, וממילא לא יוכל לבטל! אלא שמע מינה למד מכאן שהוא סבור כי חדא אחת כדעת רבי, וחדא ואחת כדעת רבן שמעון בן גמליאל. זו שיטה אחת.

27 ורבא אמר בשם רב נחמן: הלכה כשיטת רבי בשתיהן. ושואלים: לפי זה, וכי לית ליה אין לו, האם אין מקבל רב נחמן את הנימוק של מה כח בית דין יפה, והאמר והרי אמר רב נחמן אמר שמואל: